בפניי תביעת כספית, בסך 192,340 ש"ח, בגין נזקים ועגמת נפש אשר נגרמו לתובעים, כתוצאה מרשלנות הנתבעות 1 ו 2, עת טסו לחופשה בארגנטינה.
רקע
התובעים 1 ו 2, מילר אנחל ומילר מרים, הינם בני זוג, והוריו של התובע מס' 3. התובעים 4 ו 5, הינם בני זוג, והוריו של התובע מס' 6 (להלן: "
התובעים").
התובעים, למעט התובע מס' 3, הינם ילידי ארגנטינה, ביקשו לרכוש כרטיסי טיסה, לארץ מולדתם, דרך סוכנות הנסיעות, לונה טורס בע"מ (להלן: "
הנתבעת 2" או "
לונה").
התובעים הזמינו מהגב' לונה עטר, מנהלת סוכנות הנסיעות לונה (להלן: "
הגב' עטר"), כרטיסי טיסה לארגנטינה, של חברת התעופה, איבריה נתיבי אוויר ספרדיים, (להלן: "
הנתבעת 1" או "
איבריה"), אשר מבצעת טיסות ליעד זה דרך מדריד שבספרד, לאחר החלפת מטוס במדריד.
טיסת ההמשך מספרד לארגנטינה יצאה תוך
שעה אחת (ברוטו)
,
מאז הנחיתה בשדה התעופה במדריד (Madrid), בשעה 11:00 בבוקר
ועד המראה משדה התעופה במדריד, לכוון בואנוס איירס (Buenos Aires) בשעה 12:00.
עקב זמן הקישור ( ה-CONNECTION ) הקצר בין שתי הטיסות, איחרו התובעים בעלייתם למטוס בשדה התעופה במדריד.
כשירדו התובעים מהמטוס ועשו דרכם לעבר מטוס איבריה הממשיך לארגנטינה, הם הופתעו לגלות כי עליהם לעבור בידוק ובדיקה ביטחונית נוספים.
היות והטיסה ממדריד לארגנטינה הייתה צפויה לצאת בשעה 12:00, עשו התובעים כל שביכולתם על מנת לזרז את האנשים הבודקים, כדי שיסיימו את הליכי הבידוק הביטחוני, לצורך העלייה למטוס במועד.
לאחר סיום הבידוק הביטחוני, רצו התובעים בבהילות לכיוון שער העלייה למטוס.
כאשר הגיעו לשער העלייה למטוס, הם נתקלו בדייל של איבריה, שטען כי הטיסה נסגרה. על אף תחנוניהם בפני הדייל שייתן להם לעלות למטוס, שהרי הטיסה טרם יצאה, והמטוס טרם יצא מהשרוול, סירב הדייל לעשות כן, והפנה אותם למשרדי איבריה המטפלים בטיסות המעבר ("טרנסיטו איבריה"), על מנת שיסדירו את העניין.
גם במשרדים אלה נתקלו התובעים בתור ארוך של נוסעים צועקים ומתלוננים שלא נותנים להם לעלות לטיסות ההמשך שלהם. וכשהגיע תורם של התובעים בטרנסיטו איבריה, נאמר להם שלא ניתן לעלות על הטיסה המקורית, ונמסר להם שהם יעלו על הטיסה הבאה לארגנטינה (שהייתה אמורה לצאת בשעה 23:00 בלילה). כרטיסי הטיסה שלהם הוחלפו בכרטיסים אחרים, אלא שהם נוכחו לדעת שעל הכרטיסים צוין
"
SBY
" (משמע- כרטיסים בהמתנה).
כשהתלוננו התובעים בפניי נציגי איבריה על הכרטיסים המותנים, נאמר להם ע"י מנהלת המשרד, לאחר שזו הסתכלה על הכרטיסים שהתובעים רכשו בישראל, כי לפי המחיר שהם שילמו על הכרטיסים לא ניתן לעשות דבר, והפתרון היחידי, הינו, לגשת לדלפק מכירת הכרטיסים של איבריה
ולשלם קנס, כתנאי לקבלת מקומות מובטחים בטיסה.
התובעים שבו לדלפק מכירת הכרטיסים באיבריה, שם נאמר להם כי היות והטיסה הבאה מלאה, אין אפשרות להעלותם על הטיסה, ואם הם רוצים להבטיח מקום בטוח בטיסה עליהם לשלם קנס של 100 יורו לאדם.
בלית ברירה הסכימו התובעים לשלם את הקנס, אך נאמר להם כי הטיסה הראשונה שניתן להבטיח בה מקומות תצא בעוד
12 יום, וגם אז יש רק 2 מקומות.
עקב כך, נאלצו התובעים לשהות כיממה בשדה התעופה של מדריד, לאחר שרכשו בכוחות עצמם ובכספם, כרטיסי טיסה חלופיים באייר מדריד, בטיסה שיצאה למחרת היום, היינו ביום 2.10.2005 בשעה 10:00 (
באיחור של כ-24 שעות) בסך של 3887 יורו, ולספוג ,לטענתם, עלויות שהות בשדה התעופה בסך 600 יורו.
בלית ברירה נאלצו התובעים להעביר את הלילה על ספסלי שדה התעופה, ללא חפציהם האישים, ותרופות התובעים 1,4 ו 5, אשר היו בתוך מזוודותיהם, שאיש מאיבריה לא ידע לומר להם היכן נמצאות המזוודות או כיצד ניתן לקבלם באותה עת (סיכומי התובעים ס' 19).
כאשר הגיעו התובעים לדלפק "אייר מדריד", על מנת לקבל את כרטיסי העלייה למטוס, הם הופתעו לגלות כי הכרטיסים שרכשו, הינם לטיסת "קוד שרינג", בין חברת אייר מדריד לאיבריה, וכי חלק נכבד מהנוסעים שפספסו את טיסת ההמשך, נמצאים על טיסה זו.
כאשר שבו התובעים חזרה מארגנטינה למדריד, ראו התובעים שוב איך נציגי איבריה מעכבים את הנוסעים, על מנת לגרום לכך שטיסת ההמשך שלהם תפוספס והנוסעים יאלצו לרכוש כרטיסי טיסה חדשים, ולכן הם מניחים כי המדובר בשיטתיות בה נוקטת איבריה.